הפירושים החוזרים ונשנים בפירוש רש"י לתורה
קישור לעמודים לדוגמה מתוך הספר באתר "אוצר החכמה"
דוגמה לערך מתוך הספר:
בראשית א, כ וַיֹּ֣אמֶר
אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף
עַל-הָאָ֔רֶץ עַל-פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם:
רש"י: נֶפֶשׁ חַיָּה שיהא בהן חיות.
בראשית א, כא וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים
אֶת-הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל-נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה | הָֽרֹמֶ֡שֶׂת
אֲשֶׁר֩ שָֽׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל-ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ
וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי-טֽוֹב:
רש"י: נֶפֶשׁ הַחַיָּה נֶפֶשׁ שיש בהן חיות.
בראשית א, כד וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א
הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ-אֶ֖רֶץ
לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי-כֵֽן:
רש"י: נֶפֶשׁ חַיָּה שיש בהן חיות.
בראשית ב, ז וַיִּ֩יצֶר֩ ה' אֱלֹהִ֜ים
אֶת-הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן-הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים
וַיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה:
רש"י: ... לְנֶפֶשׁ
חַיָּה אף בהמה וחיה נקראו "נֶפֶשׁ חַיָּה" (א, כד), אך זו שלאדם היא חַיָּה
שבכולן, שנתוסף בה דעה ודבור.
ביאור: רש"י
מתיחס לערך
ב-4 היקרויות מתוך 12 שהערך כתוב בתורה, כולל ההיקרות הראשונה. בפרשת
בריאת בעלי החיים (א,
כ-כד) פירש רש"י שלש פעמים את הבטוי "נפש חיה"
בלשון דומה - "שיש בהן חיות".
לדעת ספר זכרון רש"י נהג כן כדי "שלא
נפרש אחד מהם מלשון 'ציד חיה או עוף' (ויקרא יז, יג), אלא מלשון חיים". לפי דבריו רש"י
מלמד בפסוק "ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה"
(א, כד) שה"חיה"
אינה סוג מסוים של בעלי חיים - לא בהמה, אלא שם כולל לבעלי חיים. בדרך זו ניתן
לומר בפסוק "ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף" (א, כ) שבא לשלול
שכביכול הכתוב מפרט שלשה סוגים של בעלי חיים: שרץ, נפש חיה (=שם לקבוצת בעלי חיים) ועוף,
זה אינו, אלא הוא שם כולל לכל בעל חיים שאינו שרץ ועוף. כך נבאר גם את הפסוק
"ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם
ואת כל עוף כנף למינהו" (א,
כא). רש"י לא הסתפק בפירוש לפסוק אחד משום שאין הכרח
ללמוד מאחד על משנהו. בפעם הרביעית בה נזכר הביטוי, אחר בריאת האדם, פרש"י
ש"אף בהמה וחיה נקראו 'נפש חיה', אך זו שלאדם היא חיה שבכולן, שנתוסף בה דעה
ודבור", הבחין ביחידיות שב"נפש חיה" אשר באדם.
ר"ש אלמושנינו כתב "רש"י ראה
שאין נפש בלא שתהיה חיה, כי לפי דעתו לא נאמר נפש הצומחת (=ולא כרמב"ם במורה הנבוכים א, עב
ועוד) אחר שלא הזכיר הכתוב נפש בצמחים, וכיוון שכן היה די
שיאמר 'שרץ נפש ועוף יעופף'. לזה פירש שמה שקראהּ 'חיה', הוא מצד שכאשר תהיה
בשרצים הנפש אשר היא חיה באמת, שיהיה בהם חיות, בשיגיע אל גופם כח ההרגש והתנועה
שיש לה. וראיה על פירוש זה, שכאשר פרש"י 'נפש חיה' הנאמרת בפסוק (א, כד)
'תוצא הארץ נפש חיה' אמר 'נפש שיש בה חיות', ולא אמר 'שיהיה בה חיות', לפי ששם לא
אמר 'תוצא הארץ בהמה נפש חיה', כמו שכתב למעלה 'שרץ נפש חיה' עד שיפרש שאומרו 'חיה'
הוא מצד שהנפש נותנת בבהמות חיות. אך אמר 'תוצא הארץ נפש חיה', שיראה שכבר תהיה
נפש ולא תהיה חיה, אחר שהוסיף מילת 'חיה', לזה הוצרך לפרש 'שיש בה חיות', רוצה
לומר שיש בה בעצמה חיות מצד שהיא נפש, לא שיהיה בה חיות בשנחשוב שכבר תהיה נפש ולא
תהיה חיה. לזה פירש גם כן אומרו (פסוק
כא) 'ואת כל נפש החיה הרומשת - שיש בה חיות' לפי ששם לא אמר
הכתוב 'כל שרץ נפש חיה הרומשת'".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה