מבוא להפניות והוכחות בפירוש רש"י על התורה - מסדי נתונים ומדדים סטטיסטיים

כללים להוכחות מפסוקים ומאמרי חז"ל   מבוסס על פרקים ח' ו-י' מתוך הספר "כללי רש"י (בפירושו על התורה)" ע"פ שיחות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל 1. הנחת יסוד 2. מתי רש"י מזדקק להוכחה? 3. כיצד רש"י מוכיח? 4. אופן פירוט הפסוקים 5. סדר קדימות בהוכחה ודילוג על פסוקים 6. מספר ההוכחות ------------------------------------------------------------------------------------- 1. הנחת יסוד     כיוון שרש"י מפרש פשוטו של מקרא בדרך הפשטות, במדה שהדברים     יובנו ויועילו גם למתחיל בן החמש, אין, בדרך כלל, צורך שיוכיח דבריו. 2.  מתי רש"י מזדקק להוכחה?     א. כאשר יש כאן בפירושו חידוש או ביאור מלה במשמעות שונה מן הרגיל.     ב. כשיש קושי כלשהו בפירושו.      3. כיצד רש"י מוכיח?     א. באמצעות פסוקי המקרא.     ב. באמצעות מאמרי חז"ל.     ג. אין רש"י מביא הוכחה לפירוש הכתובים מן ההלכה שבגמרא,         שכן ההלכה נלמדת בדרך הדרש, ואין מזה ראיה לפשוטו של מקרא.         יוצא מכלל זה – כאשר הגמרא לומדת את ההלכה מפשטות הכתובים,         או כאשר רש"י מתכוון רק להביא הוכחה נוספת לחיזוק הפירוש בלבד.     ד. לשון המשנה יכולה לבוא אצל רש"י כהוכחה נוספת לשם הבהרת          ביאור מלה או מושג, וזאת דווקא אחרי שהוא מביא הוכחה מהתנ"ך.     ה. פעמים מביא רש"י "סיוע", להבדיל מ"הוכחה", לפירוש מסוים.         במקרה כזה משתמש רש"י במודגש בביטוי סיוע ולא הוכחה או ראיה. 4. אופן פירוט הפסוקים     לא מפרט:      א. כאשר ההכרח לפירושו מפסוקים שכבר נלמדו או ממציאות עובדתית          הידועה לבן החמש מחיי היום יום שלו.      ב. כאשר ההוכחה היא מפסוקים מאוחרים, אך מופיעים בפרשה זו בהמשך הדברים.     כן מפרט:      א. כאשר ההכרח לפירושו הוא מפסוקים מאוחרים יותר.      ב. כאשר ההוכחה מבוססת רק על פירוש רש"י על פסוק קרוב,          שאז יש מקום שרש"י יקשר את הפירוש המהווה הוכחה לפירושו הקודם. 5. סדר קדימות בהוכחה ודילוג על פסוקים     כללי אצבע:       א. הסדר ההגיוני חשוב יותר מאשר סדר ההופעה בתנ"ך.       ב. סדר הפסוקים המובאים בהוכחה הוא לפי העניין:           תחלה הוכחה לעצם העניין, ואחר כך הוכחה לסילוק קושי צדדי.     כללים נוספים:      א. רש"י מעדיף להביא הוכחות מפסוקים במקרא מאשר ממאמרי חז"ל.      ב. רש"י מביא את ההוכחה המוקדמת ביותר בתנ"ך.      ג. רש"י מקדים את הפסוק המאוחר כאשר רק לאחר שהביא את ההוכחה          הראשונה (מן המקור המאוחר), מתברר הצורך והאפשרות          של ההוכחה השנייה (מן המקור הקודם).      ד. דין קדימה נוסף לפסוק המאוחר כאשר הוא מופיע ממש על אתר.     דילוג על פסוקים      א. כאשר רש"י מביא הוכחתו מפסוק מאוחר יותר, הרי זה משום שהפסוקים          הקודמים אינם מהווים הוכחה מלאה הדומה לגמרי לעניין הנדון.      ב. כאשר ההוכחה היא לביאור מילה כלשהי, בוחר רש"י את הפסוק          שבו מופיע הפועל הנידון בצורה דקדוקית של "מקור" ולא בנטייה.      ג. כאשר רש"י נזקק להביא שתי הוכחות ויותר, מקדים רש"י את ההוכחה          מן הפסוק שבו מופיע הפועל בצורה דקדוקית של "מקור".      ד. במקרה של הוכחה מחז"ל, עשוי רש"י לדלג על הוכחה ממקור קודם          יותר בסדר הש"ס, כאשר מקור מוקדם זה מבוסס ומנומק בהלכה          שבמקור המאוחר יותר. 6. מספר ההוכחות      א. רש"י מביא פעמים יותר מהוכחה אחת, כאשר כל אחת מן ההוכחות          אינה שלמה כל כך משום שאינה דומה בכל הפרטים לעניין הנידון כאן.      ב. הסיבה להבאת שתי הוכחות:                רק לאחר שהביא רש"י את ההוכחה הראשונה (מן המקור המאוחר)         מתברר הצורך והאפשרות של ההוכחה השנייה (מן המקור הקודם).      ג. כשרש"י מביא שלוש הוכחות, פירוש הדבר שבשתיים מההוכחות          יש קושי שאין בשלישית.      ד. כשרש"י קובע כלל על משמעות מסוימת שישנה למושג מסוים "בכל מקום",          הרי הוא מביא שלוש הוכחות, מכל חלקי התורה שבכתב: מתורה, מנביאים ומכתובים.      ה. פעמים מפנה רש"י לשני מקורות – כשאחד משלים את השני.          במקרה כזה הוא מקדים, בדרך כלל, אותו מקור שבו מתבארים פרטים נוספים          באותו פסוק או עניינים נוספים המוזכרים ברש"י ממילא – לצורך פשוטו של מקרא.          יוצא מכלל זה כאשר אחד המקורות מתרץ קושי המתעורר מיד, ומקור שני מתרץ          קושי המתעורר רק בעיון שני, אז מקדים רש"י את המקור המתרץ את הקושי המיידי          גם אם אין סדר זה מתאים לסדר העדיפות הטבעי.